יפו

יפו. הצד האפל של תל אביב. או יותר נכון, פח האשפה של תל אביב. ובכלל, כל הזמן מקשרים אותה לתל אביב. אפילו יש מקף שמחבר. תל אביב-יפו. אבל יפו קיימת הרבה יותר זמן, הולכת הרבה מאוד אחורה. קרוב ל-4,000 שנה, ואולי יותר.

כתובת גרפיטי ליד רחוב יהודה הימית

יונה הנביא הסתובב ביפו – זה מה שתמיד אומרים לנו, היהודים, בבתי הספר ובסיורים כדי לחבר אותנו למקום, לתפוס שורשים. אני מאוד אוהב את יפו; יש בה משהו קסום, מיסתורי, מלוכלך. תמיד מגלים משהו חדש. ובסיור שעשינו בעיר (שכרגע כולנו מתגוררים בה גם כן) גילינו הרבה דברים חדשים.

מקום נחמד לשחק בו?

רחוב יהודה הימית הוא דוגמא מובהקת שיפו היא עיר בשיפוצים תמידיים. בתיו של הרחוב מתפוררים, הוציאו את הכביש מהמקום ועכשיו משפצים. מה? לא ברור. הרחוב נמצא בשיפוצים כבר מי יודע כמה זמן, ובמקום שיהיה מקום רחב ללכת בו התושבים ועוברי האורח צריכים להצטמצם לשני שבילים צרים שנמצאים משני צידי הרחוב, בלי האפשרות ללכת מצד אחד לשני, כי השיפוצים מוקפים גדרות. הרחוב הזה הוא רק דוגמא לחסימה של ציר מרכזי בשביל שיפוצים לא ברורים כל שני וחמישי, מקרה שקורה פעמים רבות גם בשדרות ירושלים.

ילד ברחוב יהודה הימית

משם המשכנו לעג'מי. עג'מי היא השכונה הפלסטינית היחידה ביפו. לפני 1948, יפו הייתה מרכז סחר ותרבות חשוב, אחת הערים החשובות לאוכלוסיה הפלסטינית בארץ. חיו בה עד אז יותר מ-70,000 תושבים ערבים. במלחמה ב-48' כבשו את העיר הכוחות היהודיים וגירשו וגרמו לבריחה של תושבים רבים, כה רבים עד שנשארו רק 4,000 פלסטינים בעיר. שיכנו אותם בעג'מי בבתים שננטשו ועל השכונה הוטל ממשל צבאי. אנשים רבים, בהתאם לחוק נכסי נפקדים, חזרו לבתיהם ונאלצו להתחיל לשלם עליו שכירות לחברת עמידר, שכן הבית לפתע הפך לרכוש המדינה.

רחוב יהודה הימית. בשיפוצים תמידיים.

והסכנה עדיין קיימת. חברת עמידר הוציאה צווי פינוי ל-497 משפחות בעג'מי בטענה שהם פלשו באופן לא חוקי לבתים או בנו תוספות בנייה לא חוקיות. הטענות מגוחכות, כיוון שחלק מהבניות הלא חוקיות נעשו לפני עשרות שנים, וחלקן נעשות כיוון שהעירייה לא נותנת היתרי בנייה ואין לאן להתקדם. יש כאן מדיניות כללית של הפיכת יפו ליהודית ובורגנית – הכנסה של אוכלוסייה יהודית עשירה ודחיקה הצידה של האוכלוסיות "המוחלשות", באופן מובהק ביותר לפלסטינים.

אפשר להרגיש את הבתים מתפוררים עלייך.

ואכן, לצד העוני המחפיר של עג'מי וכמה שכונות אחרות, אילי הון משתלטים על השטח של יפו. הדוגמא המובהקת יותר לכך היא גבעת אנדרומדה, שגם לידה עברנו בסיור. פרוייקט יוקרתי בצורה מחרידה, מתחם של בתים גבוהים ומפוארים, בריכה ומזרקות, כולם מוקפים בגדר. על פי החוק ה"שכונה" הייתה צריכה להיות פתוחה לציבור ולכלול ארבע כניסות, אך בפועל יש כניסה פתוחה אחת עם שומר, שעל פי ראות עיניו (משמע אם עורך מספיק לבן) ייתן לעוברים להיכנס. בכלל, הרבה מאוד כרישי נדל"ן מגיעים לעיר ובונים בה פרויקטים יוקרתיים. יפו נהיית אטרקטיבית, זוגות צעירים שלא יכולים לגור בתל אביב נודדים דרומה, נהיה "מגניב" לגור ביפו, אקזוטי, והמחירים עולים ועולים והתושבים ה"חלשים" נדחקים הצידה יותר ויותר.

אפשר לראות כאן את התסכול של מצוקת הדיור. דור חדש של חסרי בית.

מעג'מי ירדנו למדרון יפו, מישורי דשא רחבי ידיים עם גני שעשועים שמובילים לחוף הים. בעבר, היו שם הררי זבל, עד שהעירייה החליטה בפרויקט גדול לפנות אותו ולבנות שם פארק. בקמפיין גדול העירייה הכריזה כי הנה היא "מביאה את הים לתושבים", תושבי שכונת עג'מי שעד אז הלכו לחוף הרבה יותר רחוק. אלא שהדבר לא קרה. הפארק הלא-מוצל, הסטרילי והתיירותי התחבר לנמל יפו ומשם לטיילת של תל אביב, והביא אליו תיירים ומבקרים נלהבים. הים לא באמת "בא" אל התושבים.

חסרות דירות? על מה מדברים? את הפנטהואזים הכי יפים בונים כאן! עוד דוגמא בוטה לכרישי הנדל"ן שמשתלטים על המרחב היפואי

משם הלכנו לאורך הים צפונה ונכנסנו אל יפו העתיקה. בעיר העתיקה גרו הרבה פלסטינים עד 48'. אחרי כן השכונה הייתה ריקה יחסית, עד שהוקמה "החברה לפיתוח יפו העתיקה". הוחלט לשמר את הבניינים של העיר העתיקה ולהפוך אותה לרובע אומנים. אומנים עשירים ומבוססים נכנסו לבתים, הקימו גלריות והפכו את העיר העתיקה לצבעונית. איזה יופי! קבוצות תיירים רבות מכל העולם מסתובבים בסמטאות האבן הקטנות, להתרשם מהאומנות המקומית. שמות הרחובות הם על שמות מזלות מגלגל המזלות, מאוד נקי ויפה, כאילו הסמטאות האלה הן נטולות היסטוריה. ברחבה של העיר העתיקה ניצב לו פסל של נאפוליאון. הצרפתים היו פה כנראה, אבל ערבים? כנראה שלא.

בית דירות נטוש ליד שוק הפשפשים.

שימו לב לסטיקר - האמנם אפשר להיות חופשיים עם כל הצרות בעיר הזו?

כתובת גרפיטי, גם היא ליד רחוב יהודה הימית. פתרון מעניין לפשע הם מציעים פה.